<h1>או"ז הלכ' עירובין סימן קל"ב</h1>
<h2>דף כט.</h2>
[עירובין כ"ו ע"ב] מתני' מערבין לנזיר עירובי תחומין ביין דאע"ג דלא חזי לדידיה חזי לאחריני וכיון דמזונא הוא גבי אחרים שרו ליה רבנן ולישראל בתרומה דהא חזיא לכהנים סומכוס אומר בחולין ולא בתרומה דמידי דחזי ליה בעינן ובגמ' מפרש אמאי לא פליג סומכוס איין לנזיר והלכה כרבנן. [ל', ע"א] תניא בש"א אין מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה ובה"א מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה אמרו בית הלל לבית שמאי אי אתם מודים שמערבים לגדול ביום הכפורים [כו'] כך מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה (ב"ה) וב"ש התם איכא סעודה הראויה מבעוד יום והלכה כב"ה. מתני' מערבין לכהן בבית הפרס סתמא הוא ולאו סומכוס קאמר לה ואף ע"ג דבעינן דוכתא דליהוי מצי למיזל ולמשקליה ומיכליה התם דאי לא מצי אזיל התם היכי קנה שביתה בההוא דוכתא למהוי כאילו שבת שם בבית הפרס אפ"ה מניחין לו עירובו בבית הפרס דספיקא דרבנן היא ומותר לו ליכנס ע"י ניפוח [ל', ע"ב] דאמר רב יהודה אמר שמואל מנפח אדם בית הפרס והולך. מתני' ר' יהודה אומר אפי' בבית הקברות מניחין עירובו של כהן מפני שהוא יכול לחוץ בינו לקבר שלא יאהיל עליו כגון בשידה תיבה ומגדל ולכנס שם בעגלות מבעוד יום אם ירצה ופליגי רבנן עליה וליתא דר' יהודה אליבא דרבא [ל"א, ע"א] משום דסברי רבנן דמערבים [לדבר הרשו'] ואסור לקנות בית באיסורי הנאה ואליבא דרב יוסף משום דסברי רבנן דניחא ליה דנינטר הככר אף לאחר שקנה העירוב דאי אצטריך ליה אכיל ליה ונהנה מבית הקברות ואסור.
